happy new year

סיום שנה ותחילה של שנה חדשה זה זמן מצויין לחזור:) השנה האחרונה הייתה מלאה! 

3 בנות בגילאים קטנים זה ללא ספק, לא קל!!! אך הסיפוק מהן עולה על כל קושי. 3 בנות וכל אחת אחרת. כל אחת והקסם שלה. כל אחת והאופי שלה. רוני כבר ממש גדולה. באפריל תהיה כבר בת 5...  איילה שלי עוד רגע בת 3 ומאיה הקטנה כבר בת שנה. 

הגדולות מרעיפות עליה אהבה, דואגות לה ורוצות כל הזמן בקרבתה. והיא? היא רק רוצה להיות איתן, לשחק איתן, לשיר ולרקוד איתן. היא פשוט מדהימה.

הפעם האחרונה שכתבתי הייתה בקיץ, רגע לפני החופשה המושלמת שלנו!

ליטא, גן עדן!מלאה בטבע ואגמים. את הבוקר נהגנו להתחיל בהאכלת יונים ומשם לחפש עוד פינה ירוקה לנוח בה.

לא האמנתי שנחזיק שם חודש. טיול לחו"ל עם 3 בנות קטנות נראה לי כמעט בלתי אפשרי.... אבל סבא וסבתא לקחו את המשימה ברצינות ויחד החופשה הפכה לחלומית.... חודש שלם של שכרון חושים!

    ליטא אוגוסט 2014

מאז כמעט ולא יצאנו לטייל. זו לא תקופה להרפתקאות.  נסיעה של יותר מ-15 דקות לא באה בחשבון!  אז אנחנו פה בסביבה, ליד הים, ליד גן שעשועים וליד סבא וסבתא. בשבת האחרונה גילינו מקום מושלםםםםם ממש מאחורי הבית. 

אספנו פקאנים, אכלנו חמצוצים, קטפנו קלמנטינות וצילמנו. הרבה! שבת מושלמת, מלאה בקסם.

עכשיו שנה אחרי שמאיה נולדה, אני כבר מתחילה להבין איך זה עובד.... וללא ספק, הגיע הזמן לעצמי.

כבר כמעט שכחתי מי זו - אני:) הדבר היחיד שידעתי לאורך כל הדרך זה שאני רוצה להיות איתן. כמה שיותר. לנצל את הרגע שעוד יחלוף ולא להצטער. להיות כאן לידן שהן חוזרות מהגן. ליהנות מכל מילה, צעד, חיוך וחיבוק.

כבר כמה שנים שאני רק מצלמת אותן. הן גדלו לתוך העדשה, הן אפילו כבר מצלמות בעצמן.

אז עכשיו זו כבר עבודה! בחרתי לעשות את מה שאני עושה לעצמי, גם לאחרים. להנציח רגעים! אני מצלמת באהבה משפחה וילדים, נהנית מכל רגע, שנייה ודקה. אז אם אתם בעניין, מוזמנים!

איזה כיף לחזור.
שתהיה לנו שנה מלאה בדברים טובים,

אורית.

נוסטלגיה

אני אוהבת נוסטלגיה. מה שנראה כמו פעם, מריח כמו פעם או מרגיש לי כמו פעם, מרגש אותי.
לפני חודשיים וחצי עלה לי רעיון לארגן פגישת מחזור. או יותר נכון פגישת כיתה. לכיתה ח1. היינו מאד מגובשים וחברים טובים. יש לי המון זיכרונות נפלאים מאותה תקופה. ניסיתי לברר בפייסבוק אם יש היענות וכולם זרמו אז התחלתי לקדם את זה. חלקם שלחו לי תמונות מהעבר ולאט לאט בניתי מצגת. כזו שמעלה חיוך:) כמה משחקי חברה כמו חבילה עוברת, נר בבקבוק, שקיות הפתעה והרבה התרגשות וציפייה.

נפגשנו בבית של אחד מ"התלמידים", הוא אירח אותנו לתפארת. היה מלא אוכל טעים ואיכותי של Artaste
מומלץ בחום!!!

כל כניסה הייתה מסקרנת, ככה לאט לאט הגיעו 25 אנשים/ילדים מתוך 40. חלקם חיים בחו"ל וחלקם לא יכלו להגיע.....
בהתחלה היה קצת מביך אבל מהר מאד כולם השתחררו ואז הבנתי שלא משנה כמה גדלנו או כמה השתנינו חיצונית, הילד הקטן שבנו נשאר שם.... היו כאלה שנשארו מצחיקים וכאלה שנשארו ביישנים וכאלה שהיו מצחיקים והיום הם ביישנים וכאלה וכאלה וכאלה. אבל כולם נשארו אחלה ח'ברה!
בסוף הצטלמנו כולם יחד כמו בכל סוף שנה, רק בלי מורים. את התמונה אנחנו שומרים בקבוצה שפתחנו בפייסבוק ומדי פעם מציצים....


אם בענייני נוסטלגיה עסקינן, אני מאד אוהבת לאסוף מציאות מהרחוב או לקנות בחנויות יד שניה. פחות בגדים, יותר אקססוריז.... בשווקי פשפשים או בירידים של מעצבות שמוכרות את כל האוספים שלהן.... גם אני די אספנית. הבית שלי מלא באוספים. חלקם מאותו סוג וחלקם פשוט ערימת מציאות. כמעט כל מציאה מגיע יומה. אני הכי אוהבת שעולה לי רעיון ואני מיד שולפת את אחת  המציאות שלי אחרי ששכבו בארון או באיזו פינה נידחת כ"כ הרבה זמן....
כבר תקופה ארוכה שאני שמה עין על הכוננית נעליים של הבית ממול הגן של רוני. כוננית מדפים ישנה, מקולפת וצהובה. מתחילת השנה סימנתי אותה. ידעתי שיום אחד הם יבינו שהיא סתם ארונית ושצריך לחדש.
לפני שבועיים, היא חיכתה לי. עמדה מחוץ לגן, המתינה שהמשאית של הגזם תאסוף אותה. אני מתה על ימי רביעי. היום שבו אוספים את הגזם וכל המציאות יוצאות לשפת המדרכות. אלה הימים שהסיכוי שלי לעשות תאונת דרכים גבוה מהרגיל:)
כמובן שאספתי אותה. אפילו לא נגעתי בה. עוד לא שיפצתי אותה. יש משהו בצבע הזה ובשיפשוף שלה שעושה לי טוב. ניגבתי אותה ומצאתי לה פינה חמה בחדר של הבנות.

השבוע עברתי ליד כמויות של ארגזי תנובה. היו שם כמה אדומים שקראו לי. "אורית,  שששש.... אנחנו פה. שומעת? לא בא לנו יותר על כל מוצרי החלב האלה. קחי אותנו. בטוח יש לך רעיון".
אז לקחתי!

הבנות לפעמים לא מצליחות להבין מה עובר עליי. כל כמה זמן משהו זז או מתווסף בחדר שלהן או בבית. הן לאט לאט מתחילות להבין שככה זה פה. ואפילו מחמיאות. "אמא, יפה מה שעשית פה". ואני מרוצה שיש מי ששם לב:)

כבר הרבה זמן אני מחפשת בית בובות מיניאטוריות. היה לנו כזה כשהיינו קטנות. היו בו בובות חרסינה. היה ברור לי שרק בשווקים אוכל למצוא אחד אותנטי רק שהסיכוי להגיע לשווקים בתקופה הזו של חיי הוא כמעט אפסי. אז מצאתי אחד קטן וחמוד ב"להלו", חנות קטנה ומטריפה  באבן יהודה. הן הביאו את בית הבובות הזה משוק הפשפשים בפריז. אומנם שילמתי יותר אבל אני מרוצה!

גם לכורסה הישנה שקניתי דרך אתר יד 2, לפני 7 שנים, יש סיפור משלה. אחרי שילדתי את רוני הבנתי שהיא כבר לא מגניבה כמו שחשבתי. הפרחים הצהובים והוינטאז'ים שלה התכסו בשערות לבנות של הלוורדור המתוק שלי. היא הייתה רגע מלהתפנות למדרכה ביום רביעי. ואז דמיינתי מה היה קורה אם מישהו אחר היה זורק אותה, ככה, בדיוק במצב הזה. ברור שהייתי אוספת אותה! אז בחרתי להשקיע בה. ריפדתי אותה לתפארת. עד לפני כמה ימים היא הייתה בחדר של הבנות. אבל עכשיו כשמאיה נכנסה לחדר שלהן וכבר 3 מיטות צריכות להכנס בחדר אחד, לא הייתה ברירה, משהו היה חייב לצאת. אז עכשיו כולם רואים אותה. היא חלק מהסלון וזה נראה לא רע בכלל. תכירו אותה במראה המחודש שלה.

את השולחן בפינת האוכל שלי לקח לי הרבה זמן למצוא. ראיתי כזה אצל מישהי בבית וידעתי שאני חייבת אחד כזה לעצמי. חפרתי בכל חנויות יד שנייה וגלשתי מדי יום באתר יד 2. עד שמצאתי אותו. לא פחות ולא יותר כמה רחובות ממני. התקשרתי וסגרתי את הכל תוך דקה. צבעתי אותו והתחלתי לחפש לו את הכיסאות המתאימים. במשך כמה חודשים אספתי כיסאות שונים מהרחוב עד שהצלחתי למצוא את ה-4 שחיו בהרמוניה. כל אחד קיבל צבע שונה ויחס מיוחד. הנה כל החבורה יחדיו.

ואם בנוסטלגיה עסקינן אז בשבת האחרונה שהיינו בים חזרתי אחורה. החלטנו לגוון וללכת לחוף אחר. לא זה שליד הבית. נסענו לחוף בעיר. זה שגדלנו עליו. יש שם שובר גלים ומלא ברכות. הזמנו גם את סבא שיבוא, סבתא פחות אוהבת ים. בדיוק ככה סבא היה לוקח אותי לים. לחוף הזה. וכולו היה שלי (סבא, לא החוף:). היינו הולכים לעמוקים וקופצים יחד על הגלים. הרגעים הנפלאים האלה שלעולם לא שוכחים......
ככה הייתה נראית השבת שלנו:

כ"כ שמחתי כשמצאתי בGAP את הבגד ים המושלם לבנות! כשרק הביאו את קולקציית הקיץ קניתי בלי לחשוב פעמיים אפילו שבחוץ עוד היה קר.....

                                                                      עם סבא

                                                                    חזרנו עייפים אך מרוצים!

חופשה נעימה מלאה בנוסטלגיה! הזדמנות לעשות עם הילדים מה שהיו עושים איתנו כשהיינו קטנים....

נשיקות
אורית

"מלאך הקסם"

לאחר לידתה של מאיה, כתבתי באחד הפוסטים שכולם שואלים אותי איך זה עם שלוש? עניתי, שעוד מוקדם לומר מכיוון שרוב היום היא ישנה.....
אז זהו, שהיא כבר לא ישנה!!! היא כמעט בת 5 חודשים. כבר יש לה מה לומר:)
היא מדהימה. הפעם קבלתי תינוקת בהזמנה. היא בוכה כשצריך ולא כי צריך לבכות כל היום.....

אז בגדול, זה לא קל. אבל לי אישית הרבה יותר קל שלוש משתיים. רוני ואיילה המתוקות  משחקות כ"כ יפה יחד. ישנם רגעים שאני שוכחת שהן בבית. זה משאיר לי זמן להיות עם מאיה, להניק, ולדאוג לעבודות הבית.

כמובן שבין לבין יש מריבות וויכוחים שצריך לפתור וכמובן שאני צריכה גם לשחק איתן לפעמים, אבל בגדול זה מקסים לראות את האינטרקציה בניהן. זה שווה הכל.
הקושי הגדול הוא בלילה. כולנו ישנים במיטה אחת. כן! כולנוווווו. הן מתחילות את הלילה בחדר שלהן. אנחנו צריכים להיות איתן עד שנרדמות. זה לוקח בערך שעה. בשעות הלילה המוקדמות שומעים צעדים קטנים במסדרון לעבר החדר שלנו. זה כיף. חייבת להודות. אבל זה לא נח! בעבר, צרפנו מיטת יחיד למיטה שלנו כדי להגדיל את המיטה וזה היה קצת יותר מרווח אבל איילה חייבת לישון לרוחב. מזל שהיא יחסית קטנה....
זה היה לי ברור שזה ימשיך עד שיום אחד אני יגיד, די! אני לא יכולה יותר. מה שלומי אומר? הוא זורם.... זורם שישנו במיטה. זורם שלא ישנו במיטה. זורם!
אז בשבוע שעבר זה קרה. היה ממש לא נח. איילה ביקשה מים (זה קורה כל שעה בערך באמצע הלילה), שתתה ושפכה על כל המיטה. הפעם, בניגוד ליום יום, לא אמרתי "לא נורא". החלטתי שזה נורא! ממש נורא! וזהו!
כך הגיע מלאך הקסם. הוא שכב שם הרבה זמן בערימת הספרים. חיכה ליום הנכון.
לפני כמה חודשים, חברה סיפרה על איך גמלה את הבן שלה מלבוא בלילה למיטה. על ספר שעזר לה לעשות את זה. היא לא זכרה את שם הספר ואני לא וויתרתי. ישבתי על גוגל וחפרתי בו כמה שעות עד שנמצאה האבידה!
"מלאך הקסם של דנה". ככה הוא נקרא. קניתי. אבל לא מצאתי את הרגע הנכון. את הרגע המתאים. או אולי לא הייתי מספיק בשלה להיפרד מהן בלילה. אולי???!!!

אז סיפרתי להן את הסיפור. על המלאך שמגיע בלילה ושם לדנה מתחת לכרית מתנה רק אם היא ישנה כל הלילה במיטה שלה. כמובן שהתארגנתי מראש עם הפתעות.

רוני אמרה בבטחון שאין פיות ומלאכים באמת. אני היססתי בתשובה. אממממ.... נכון את צודקת מתוקה אבל אולי מלאך הקסם באמת קיים. תנסי ותראי.
ידעתי שהיא תצליח. היא כבר בת ארבע. בשש בבוקר היא קמה נרגשת (בד"כ קמה ב 8:00) ורצה במסדרון "אמא אמא את לא מאמינה, זה אמיתי! מלאך הקסם השאיר לי ביצת הפתעה, תראי". אני יכולה לאכול אותה עכשיו? לא מתוקה, תשמרי לאח"כ מלמלתי והמשכתי לישון. כשהתעוררתי לא נשארה ביצה ולא נעליים.
היא סיפרה לאיילה על מלאך הקסם ועל הביצה. היא הקשיבה בעניין רב לסיפור ואמרה שתנסה הלילה....
כמובן שבלילה הראשון היא לא הצליחה. כשהגיעה למיטה שלנו ואמרתי לה שמלאך הקסם לא יבוא אליה היא הנהנה בראשה, נכנסה למיטה שלנו והמשיכה לישון.
בלילה השני, גם היא הצליחה. קראה לי באמצע הלילה. שכבתי איתה קצת והמשיכה לישון. היא עברה ברבע לשש. זה לא נקרא.... שמנו לשתיהן הפתעה. ההתרגשות הייתה גדולה. הוא שוב הגיע!
לשמחתי, שלומי הולך לבית כנסת כל בוקר ממש מוקדם, אז אם הן במיטה שלהן, הוא שם להן את ההפתעה מתחת לכרית.
בלילה השלישי איילה נשברה. שוב באה. הבטיחה שהלילה תנסה....
אני מקווה שבלילה הבא היא תצליח!
אני קצת מרגישה לא נעים שאני ושלומי הם מלאכי הקסם. וגם פוחדת שלא נתעורר איזה בוקר מוקדם ונכשל במשימה... אבל בגדול, הרעיון נפלא ושיהיה לנו בהצלחה:)

בשבת האחרונה רצינו לצאת לפיקניק בוקר עם חברים. לא כ"כ ידענו לאן לנסוע... עם 3 בנות קטנות ברכב, רחוק מידי, עדיף שלא. קרוב, עם דשא ולא עמוס??? נסענו לנחל אלכסנדר. הוא כ"כ גדול ויש בו המון פינות שקשה להרגיש את העומס גם בשבת....
היה כיף למדנו כמה דברים. שיש לנו נופים יפים ממש לידנו. שרוני חברה טובה. שהמלך אמר זה משחק מצחיק. שילדים יכול לשפר מצב רוח ולהרוס אותו בן רגע. שג'חנון זה טעים. והחיים בסה"כ ממש יפים!

המלך אמר לשיר

                                                                   המלך אמר לעצום עיניים