יום ראשון, 22 בפברואר 2015

אחרי יום המשפחה ולפני פורים

יום המשפחה כבר עבר. ועדיין מבחינתי זה נשאר יום האם. אפילו שלבנות אין מושג מה זה "יום האם", לי יש!
אין ספק שמשפחה שזה הדבר הכי קסום שיש וזה נחמד שהקדישו לזה יום, אבל למה על חשבוננו, האמהות?

השבועות האחרונים די עמוסים. יום המשפחה ופורים חגים של צילומים. התחלתי את יום המשפחה כבר לפני שבועיים ב"פיקניק משפחות" שהיה מוצלח יותר מהמצופה. הגיעו המון משפחות מקסימות לבוקר שכולו חוויה. ארוחת בוקר, אווירה קסומה וצילומים משפחתיים. מחכה כבר לפעם הבאה....
במהלך השבועיים התארחתי בכמה בתים לצלם את המשפחות בסביבה הטבעית שלהם. הילדים הרגישו נח עם המשחקים שלהם, החדר שלהם והכל שבעצם שלהם....
לכל מי שיודע או לא, אני מצלמת או בחוץ, או בבית הלקוח. אפשר גם אצלי בבית:)))

אז בין צילום לצילום, לכבוד יום המשפחה, ארזנו את החפצים ונסענו לסופ"ש בהר הדר(ליד אבו גוש) לראות שלג.
האמת שממש לא מזמן חזרנו מטיול בליטא וראינו המון שלג אבל זה תמיד נחמד לראות עוד...
למזלנו ההורים של חברים טובים, גרים בהר הדר והבית היה פנוי, אז עשינו שם שישי שבת עם החברים והבנות שלהם. הבית היה הומה בנות! אין לי מושג מה זה בנים אבל בנות זה כיף. כל הסופ"ש הין היו עסוקות במשחקים של בנות, סרטים של בנות וגם קצת מריבות של בנות.....
היה כיף להיות מחוץ לבית כל המשפחה ולהכיר מקום חדש ומדהים בארץ שלנו.








מאיה הקטנה כבר בת שנה וחודשיים, היא רוצה להיות אחת מהחבר'ה. ממש דורשת. כשהן משחקות "משפחה" היא בתפקיד התינוקת. גם יש לה שם קבוע- נויה.
איילה, האמצעית שלי, בתפקיד ה"אחות הגדולה"-נועה. ורוני, הגדולה, בתפקיד ה"אמא". כרגע עדיין יש היררכיה די ברורה והכל זורם.... 
הן מדהימות. יכולות לשחק יחד שעות! עד שמגיע הרגע בו רוני מחליטה משהו ולאיילה זה לא מתאים.....
ילדים אמצעיים זה משו אחר. אצלי בכל אופן, יש ממש הבדל. רוני הוותרנית והרגישה. איילה, דעתנית ועקשנית, מסתדרת עם בכל מקום ויכולה להעסיק את עצמה שעות.. אם משו לא מתאים לה, זה לא יקרה! ומאיה הקטנה מבינה שהיא חייבת להידחף. 
יאמר לזכותן שהן ממש מתנהגות כמו אחיות גדולות. דואגות לה ואוהבות אותה עד אין סוףףףףף.

בשבוע שעבר איילה חגגה יום הולדת 3. היא דורשת את כל החגיגות האפשריות.... אצל סבתא יהודית כבר חגגנו, אצל סבתא טריאנה גם כבר חגגנו . ועכשיו היא דורשת יום הולדת בבית. ממש מתעקשת. אז גם על זה עובדים עכשיו...
בת 3 ויודעת בדיוק מה היא רוצה!

אז הנה עבר לו יום המשפחה או יום האם, ופורים כבר בפתח. ההתרגשות לקראת החג בעיצומה! אצל איילה התחפושת משתנה מדי יום ואני מקווה שבימים הקרובים תתקבל החלטה, אחרת לא אספיק להכין...
גם פה התמזל מזלי, יש לי חברה מוכשרת בטירוף (קארין דהן) שתופרת תחפושות משגעות בסגנון טוטו לבנות ולכן אני יודעת שאני מסודרת:)
מאיה כנראה תשתמש בתחפושת ממוחזרת מהאחיות שלה. רוני כבר אתגרה אותי בתחפושת שלא קיימת וצריך לבנות אותה... ואיילה רוצה להתחפש ל"איילה"! מקווה שבקרוב אצליח לשכנע אותה להתחפש למשו קצת יותר פשוט להכנה.
וגם אני רוצה להתחפש אבל כרגיל לא נשאר לי זמן לעצמי.... אז אם אספיק לארגן לי משו בדקה ה-90, אהיה אסירת תודה. מזל ששלומי לא רוצה להתחפש!



אה וגם פורים זה חג של צילומים אז כמובן שכולכם מוזמנים להצטלם!
אפשר לבחור באחת מחבילות הצילום הבאות:
  •  צילום של חצי שעה ללא הגבלה בכמות הילדים  בעלות של 250 ש"ח.
  • או שאם בא לכם להגיע להפנינג צילומים בחצר של משפחת כץ (אצל ההורים שלי ברמת פולג, נתניה)  אז יהיה ממש כיף! ב-4.3, יום רביעי. מתקני חצר, כיבוד, מוסיקה וצילומי ילדים בעלות של 80 ש"ח לילד. 
שיהיה שבוע קסום
אורית





יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

happy new year

סיום שנה ותחילה של שנה חדשה זה זמן מצויין לחזור:) השנה האחרונה הייתה מלאה! 
3 בנות בגילאים קטנים זה ללא ספק, לא קל!!! אך הסיפוק מהן עולה על כל קושי. 3 בנות וכל אחת אחרת. כל אחת והקסם שלה. כל אחת והאופי שלה. רוני כבר ממש גדולה. באפריל תהיה כבר בת 5...  איילה שלי עוד רגע בת 3 ומאיה הקטנה כבר בת שנה. 
הגדולות מרעיפות עליה אהבה, דואגות לה ורוצות כל הזמן בקרבתה. והיא? היא רק רוצה להיות איתן, לשחק איתן, לשיר ולרקוד איתן. היא פשוט מדהימה.






הפעם האחרונה שכתבתי הייתה בקיץ, רגע לפני החופשה המושלמת שלנו!
ליטא, גן עדן!מלאה בטבע ואגמים. את הבוקר נהגנו להתחיל בהאכלת יונים ומשם לחפש עוד פינה ירוקה לנוח בה.
לא האמנתי שנחזיק שם חודש. טיול לחו"ל עם 3 בנות קטנות נראה לי כמעט בלתי אפשרי.... אבל סבא וסבתא לקחו את המשימה ברצינות ויחד החופשה הפכה לחלומית.... חודש שלם של שכרון חושים!

    ליטא אוגוסט 2014


מאז כמעט ולא יצאנו לטייל. זו לא תקופה להרפתקאות.  נסיעה של יותר מ-15 דקות לא באה בחשבון!  אז אנחנו פה בסביבה, ליד הים, ליד גן שעשועים וליד סבא וסבתא. בשבת האחרונה גילינו מקום מושלםםםםם ממש מאחורי הבית. 
אספנו פקאנים, אכלנו חמצוצים, קטפנו קלמנטינות וצילמנו. הרבה! שבת מושלמת, מלאה בקסם.

























עכשיו שנה אחרי שמאיה נולדה, אני כבר מתחילה להבין איך זה עובד.... וללא ספק, הגיע הזמן לעצמי.
כבר כמעט שכחתי מי זו - אני:) הדבר היחיד שידעתי לאורך כל הדרך זה שאני רוצה להיות איתן. כמה שיותר. לנצל את הרגע שעוד יחלוף ולא להצטער. להיות כאן לידן שהן חוזרות מהגן. ליהנות מכל מילה, צעד, חיוך וחיבוק.


כבר כמה שנים שאני רק מצלמת אותן. הן גדלו לתוך העדשה, הן אפילו כבר מצלמות בעצמן.
אז עכשיו זו כבר עבודה! בחרתי לעשות את מה שאני עושה לעצמי, גם לאחרים. להנציח רגעים! אני מצלמת באהבה משפחה וילדים, נהנית מכל רגע, שנייה ודקה. אז אם אתם בעניין, מוזמנים!



איזה כיף לחזור.
שתהיה לנו שנה מלאה בדברים טובים,
אורית.



יום רביעי, 2 ביולי 2014

נוסטלגיה

אני אוהבת נוסטלגיה. מה שנראה כמו פעם, מריח כמו פעם או מרגיש לי כמו פעם, מרגש אותי.
לפני חודשיים וחצי עלה לי רעיון לארגן פגישת מחזור. או יותר נכון פגישת כיתה. לכיתה ח1. היינו מאד מגובשים וחברים טובים. יש לי המון זיכרונות נפלאים מאותה תקופה. ניסיתי לברר בפייסבוק אם יש היענות וכולם זרמו אז התחלתי לקדם את זה. חלקם שלחו לי תמונות מהעבר ולאט לאט בניתי מצגת. כזו שמעלה חיוך:) כמה משחקי חברה כמו חבילה עוברת, נר בבקבוק, שקיות הפתעה והרבה התרגשות וציפייה.




נפגשנו בבית של אחד מ"התלמידים", הוא אירח אותנו לתפארת. היה מלא אוכל טעים ואיכותי של Artaste
מומלץ בחום!!!




כל כניסה הייתה מסקרנת, ככה לאט לאט הגיעו 25 אנשים/ילדים מתוך 40. חלקם חיים בחו"ל וחלקם לא יכלו להגיע.....
בהתחלה היה קצת מביך אבל מהר מאד כולם השתחררו ואז הבנתי שלא משנה כמה גדלנו או כמה השתנינו חיצונית, הילד הקטן שבנו נשאר שם.... היו כאלה שנשארו מצחיקים וכאלה שנשארו ביישנים וכאלה שהיו מצחיקים והיום הם ביישנים וכאלה וכאלה וכאלה. אבל כולם נשארו אחלה ח'ברה!
בסוף הצטלמנו כולם יחד כמו בכל סוף שנה, רק בלי מורים. את התמונה אנחנו שומרים בקבוצה שפתחנו בפייסבוק ומדי פעם מציצים....


אם בענייני נוסטלגיה עסקינן, אני מאד אוהבת לאסוף מציאות מהרחוב או לקנות בחנויות יד שניה. פחות בגדים, יותר אקססוריז.... בשווקי פשפשים או בירידים של מעצבות שמוכרות את כל האוספים שלהן.... גם אני די אספנית. הבית שלי מלא באוספים. חלקם מאותו סוג וחלקם פשוט ערימת מציאות. כמעט כל מציאה מגיע יומה. אני הכי אוהבת שעולה לי רעיון ואני מיד שולפת את אחת  המציאות שלי אחרי ששכבו בארון או באיזו פינה נידחת כ"כ הרבה זמן....
כבר תקופה ארוכה שאני שמה עין על הכוננית נעליים של הבית ממול הגן של רוני. כוננית מדפים ישנה, מקולפת וצהובה. מתחילת השנה סימנתי אותה. ידעתי שיום אחד הם יבינו שהיא סתם ארונית ושצריך לחדש.
לפני שבועיים, היא חיכתה לי. עמדה מחוץ לגן, המתינה שהמשאית של הגזם תאסוף אותה. אני מתה על ימי רביעי. היום שבו אוספים את הגזם וכל המציאות יוצאות לשפת המדרכות. אלה הימים שהסיכוי שלי לעשות תאונת דרכים גבוה מהרגיל:)
כמובן שאספתי אותה. אפילו לא נגעתי בה. עוד לא שיפצתי אותה. יש משהו בצבע הזה ובשיפשוף שלה שעושה לי טוב. ניגבתי אותה ומצאתי לה פינה חמה בחדר של הבנות.





השבוע עברתי ליד כמויות של ארגזי תנובה. היו שם כמה אדומים שקראו לי. "אורית,  שששש.... אנחנו פה. שומעת? לא בא לנו יותר על כל מוצרי החלב האלה. קחי אותנו. בטוח יש לך רעיון".
אז לקחתי!



הבנות לפעמים לא מצליחות להבין מה עובר עליי. כל כמה זמן משהו זז או מתווסף בחדר שלהן או בבית. הן לאט לאט מתחילות להבין שככה זה פה. ואפילו מחמיאות. "אמא, יפה מה שעשית פה". ואני מרוצה שיש מי ששם לב:)

כבר הרבה זמן אני מחפשת בית בובות מיניאטוריות. היה לנו כזה כשהיינו קטנות. היו בו בובות חרסינה. היה ברור לי שרק בשווקים אוכל למצוא אחד אותנטי רק שהסיכוי להגיע לשווקים בתקופה הזו של חיי הוא כמעט אפסי. אז מצאתי אחד קטן וחמוד ב"להלו", חנות קטנה ומטריפה  באבן יהודה. הן הביאו את בית הבובות הזה משוק הפשפשים בפריז. אומנם שילמתי יותר אבל אני מרוצה!


גם לכורסה הישנה שקניתי דרך אתר יד 2, לפני 7 שנים, יש סיפור משלה. אחרי שילדתי את רוני הבנתי שהיא כבר לא מגניבה כמו שחשבתי. הפרחים הצהובים והוינטאז'ים שלה התכסו בשערות לבנות של הלוורדור המתוק שלי. היא הייתה רגע מלהתפנות למדרכה ביום רביעי. ואז דמיינתי מה היה קורה אם מישהו אחר היה זורק אותה, ככה, בדיוק במצב הזה. ברור שהייתי אוספת אותה! אז בחרתי להשקיע בה. ריפדתי אותה לתפארת. עד לפני כמה ימים היא הייתה בחדר של הבנות. אבל עכשיו כשמאיה נכנסה לחדר שלהן וכבר 3 מיטות צריכות להכנס בחדר אחד, לא הייתה ברירה, משהו היה חייב לצאת. אז עכשיו כולם רואים אותה. היא חלק מהסלון וזה נראה לא רע בכלל. תכירו אותה במראה המחודש שלה.


את השולחן בפינת האוכל שלי לקח לי הרבה זמן למצוא. ראיתי כזה אצל מישהי בבית וידעתי שאני חייבת אחד כזה לעצמי. חפרתי בכל חנויות יד שנייה וגלשתי מדי יום באתר יד 2. עד שמצאתי אותו. לא פחות ולא יותר כמה רחובות ממני. התקשרתי וסגרתי את הכל תוך דקה. צבעתי אותו והתחלתי לחפש לו את הכיסאות המתאימים. במשך כמה חודשים אספתי כיסאות שונים מהרחוב עד שהצלחתי למצוא את ה-4 שחיו בהרמוניה. כל אחד קיבל צבע שונה ויחס מיוחד. הנה כל החבורה יחדיו.



ואם בנוסטלגיה עסקינן אז בשבת האחרונה שהיינו בים חזרתי אחורה. החלטנו לגוון וללכת לחוף אחר. לא זה שליד הבית. נסענו לחוף בעיר. זה שגדלנו עליו. יש שם שובר גלים ומלא ברכות. הזמנו גם את סבא שיבוא, סבתא פחות אוהבת ים. בדיוק ככה סבא היה לוקח אותי לים. לחוף הזה. וכולו היה שלי (סבא, לא החוף:). היינו הולכים לעמוקים וקופצים יחד על הגלים. הרגעים הנפלאים האלה שלעולם לא שוכחים......
ככה הייתה נראית השבת שלנו:

כ"כ שמחתי כשמצאתי בGAP את הבגד ים המושלם לבנות! כשרק הביאו את קולקציית הקיץ קניתי בלי לחשוב פעמיים אפילו שבחוץ עוד היה קר.....










                                                                      עם סבא
                                                                    חזרנו עייפים אך מרוצים!



חופשה נעימה מלאה בנוסטלגיה! הזדמנות לעשות עם הילדים מה שהיו עושים איתנו כשהיינו קטנים....



נשיקות
אורית