מהר מהר לפני שיגמר.....

עברו עלינו שבועיים עמוסים פעילויות. יש מן תחושה כזו שצריך להספיק הרבה לפני הלידה הקרבה.....  אז נסענו ללילה בים המלח, לכבוד יום הנישואין הרביעי. כן. העזנו להשאיר את הבנות ללילה עם סבא וסבתא שעשו זאת בגבורה. הבנות נהנו ואפילו לא ביקשו אותנו. כמה מפתיע. הכל אצלנו בראש. אמנם לא היינו שם אפילו 24 שעות אבל, לי זה הספיק. כמעט 24 שעות של שקט. בלי המילה "אמא", שבגדול אני ממש אוהבת אותה ונעים לי לשמוע אותה וכיף לי להיות תחת ההגדרה שלה אבל בוא נודה שלפעמים שזה בה ברצף זה בלתי נסבל! והמעבר החד הזה מהטירוף היומיומי לדממה המוחלטת בים המלח הוא מטורף. האמת, שלא היינו מעולם בים המלח. הזוי. אחד משבעת פלאי העולם. שעתיים נסיעה מהבית ולא היינו שם. הדבר היחיד שאני לא ממש מבינה זה למה לא יכלו לעשות כמה מסעדות טובות באזור? אם רק היה, זה היה מושלם. החוויה הקולינרית שלנו בחופשים או בבילויים היא חלק משמעותי מההנאה.

במסגרת ניצול הזמן לפני הלידה, אנחנו משתדלים להיות פעילים. אפיה, גועש וכל מה שמלכלך. כי למי יהיה כח לנקות את כל זה אחרי הלידה..??? אפרופו אפיה, הכנו כדורי שוקולד מושלמים. חייבים לנסות:

מצרכים

1. 1 שמנת מתוקה

2. 1 שוקולד מריר

3. חבילה של פתיבר שוקולד (שיש בתוכה 2 חבילות)

4. 150 גר חמאה 

5. חצי שקית סוכר וניל

6. סוכריות/קוקוס או כל מה שתרצו לקישוט.

אופן ההכנה

מרסקים את הפתיבר לפירורים קטנים (עבודה קשה), תודה לאחותי שפיררה לי את זה בדקה:), ממיסים את השוקולד והשמנת בסיר ומוסיפים לפתיבר. מוסיפים את החמאה המומסת ואת סוכר הוניל. מכניסים את כל התערובת למקרר למשך שעה. מכינים את הכדורים ומצפים במה שרוצים. זהירות זה ממכר! (אם יצא יבש מדי, אפשר להוסיף טיפה חלב להרטיב ואם רטוב מדי אז טיפה פתיבר) בתאבון.

כמובן שלא צריך לציין שלהכין עם הילדים זה כרוך בלכלוך מטורף וחצי שעה של ניקיון אח"כ. אבל למי אכפת?! הרי הן רגילות לשפוך, ללכלך ולומר שנייה אחרי זה, אמא, לא נורא, נכון? ואני כמו אמא טובה, עונה, נכון. זה לא נורא. ננקה. אבל זה כן נורא! כי אין לי כח עשר פעמים ביום לנקות אחריהן. וגם אם נשבר, זה לא נורא. וגם אם הבגדים התלכלכו זה לא נורא. וכל האוכל שזרוק על הרצפה אחרי ארוחת הערב, גם זה לא נורא. כי ככה גדלים. וככה זה עם ילדים. אז אני זורמת עם ה"לא נורא" שאימצתי לעצמי ולהן בעקבותיי. 

מכינות עוגת שוקולד לאהוב שלהן, תתי (בן דוד שלי), לכבוד יום הולדתו ה-15

 מכינות כדורי שוקולד

צובעות על הכל!

בשישי האחרון התקיים במתנ"ס פולג אירוע מקסים שארגנו בנות "מעגל נשים נתניה"  https://www.facebook.com/profile.php?id=100002088215922&fref=ts, האירוע כולו היה תרומה לילדים ממשפחות הרוסות, נשים מוכות ולילדים חולי סרטן . היו דוכנים של בגדים, תכשיטים, אקססוריז, פדיקור מניקור, צילום ומסגרות ועוד....  מקסים לראות איך ישנם אנשים שנותנים מהזמן שלהם למען אחרים ללא שום תמורה.

הייתה שם  יעלי הצלמת https://www.facebook.com/YaelyPhotographer. בחורה מקסימה וכשרונית. היא הגיעה עם כל הציוד הדרוש וצילמה את כל מי שרצה תמורת סכום סמלי שגם הוא הלך לתרומה. אז כמובן שרצתי להביא את הבנות, כי איפה שיש תמונות הן חייבות להיות. יעלי עשתה להן ולי סאשן של תמונות מקסימות. הבנות זרמו עם העדשה ועשו כמעט כל מה שיעלי ביקשה. הן ממש הבינו שזה מתנה לסבתא. חוץ מזה שיעלי הייתה ממש יצירתית. שיחדה בשוקולדים ואפילו הקריבה את האייפון שלה למען הסדר הטוב.

 גם זיווה וולף לוי http://market.marmelada.co.il/wolfandsegaltherighthomegoods עם המסגרות המעלפות שלה השתתפה באירוע, אז לא נקנה מסגרות? 

הכנו לסבתא מתנה הורסת ליום הולדת. את התמונות שהצטלמנו, יעלי פיתחה במקום והכניסה ישר למסגרות. עטפתי בבית את כל הקולאז', כתבנו ברכה מרגשת. והנה, מתנה לסבתא:) היא כמובן התרגשה. עוד לא מצאה מקום לתליה אבל העיקר הכוונה....

המשך שבוע נפלא

אורית

לא כל כך מהר.....

האמת, עף לי הזמן..... כבר כמעט שבועיים מאז הפוסט הקודם. 

בכלל הזמן עף מהר, אני מרגישה את זה בזמן האחרון בעיקר. לא מזמן ילדתי את איילה.

השנה היא נכנסה לגן ופתאום כ"כ גדלה. מדברת בלי הפסקה. השיחות בינה לבין רוני הורגות! הן באמת מדברות. יש להן את המשחקים שלהן יחד אבל שלא נתבלבל.... גם הרבה לחוד. לכל אחת יש את התחביבים שלה. רוני מאד אוהבת פזלים ואיילה לפרק אותם. איילה מאד אוהבת לצייר ורוני לתלות את הציורים שלה על המקרר. אין משהו שהיא לא מציירת עליו... 

יש את השלב הזה שהגדולה בונה והקטנה הורסת.... סיוט! בכלל כל יום זו התמודדות חדשה של איך להגיב במריבות שלהן. מתי להתערב, מתי להצדיק, מתי להרחיק מתי להשתיק.....

והרצון הזה להיות הורה טוב, זה מטורף! כל הזמן המחשבה הזאת האם אני עושה את הדבר הנכון??? ואם לא, אז מה זה הנכון? ומי החליט מה נכון ומה לא נכון?

אבל בשורה התחתונה הכל סוף סוף מתחיל להתיישר. רוני כבר נרדמת כמעט בעצמה. גם באה הרבה פחות לביקור במיטה.... איילה נגמלה השבוע מחלב (היה סיוט!) וכל מיני הרגלים שנראים לך נוראיים ואין לך מושג איך ומתי זה יגמר, פשוט עובר. הן גדלות. גדלות בקצב מסחרר. 

השבוע מצאתי את רוני עם שפתון מול המראה. התנועות שהיא עשתה כשמה את השפתון היו לפי הספרים. איפה היא ראתה את זה? אני בטוח לא שמה שפתון.....

טוב, לק זה בקבוע. את זה היא כן למדה ממני. מילא רוני שמבקשת לק אבל ברור שגם איילה! זה הגיע למצב כזה שבשבוע של הגמילה מחלב באחת ממיליון ההתעוררויות שלה בבכי היסטרי לחלב, הצלחתי לשכנע אותה שאם תחזור לישון, נלך לאכול פיצה אצל הדודות שלה (דידי ורוז), שכנעתי אותה בקלות ואחרי 20 דקות שצרחה פשוט הניחה ראש ונרגעה. אחרי כמה דקות התרוממה ואמרה: "אמא, בא לי לק". 

אז לאן אתן ממהרות? תנו רגע ליהנות. עוד כמה רגעים לחבק, לנשק וללטף .....

פתאום אני קולטת שנשארו לי עוד חודשיים להתמודד רק עם שתיים. אין לי מושג איך זה הולך להתנהל.... אבל ראיתי שיש מליון שעושות את זה. למי מתייחסים קודם? איך מרדימים את כולן? איך מקלחים את כולן? איך מתארגנים בבוקר? על לישון בלילה אני בכלל לא מפנטזת.....מזל שיש לי בעל פעיל:)

אפרופו מקלחת....

הרגעים הכי מאושרים זה כשאני רואה אותן מתנשקות ומתחבקות

בשיש הקרוב, 1.11 אני מתארחת אצל שרון שיאון לוי למכירת גראז' סייל של פריטים שווים במחירים שווים! תבואו:)

הבלוג הראשון שלי:)

האמת שכבר מלא זמן זה יושב לי.... אבל לא מצאתי את הרגע.... הכי נכון זה לחכות. לחכות לרגע הנכון. כשהרגע הנכון מגיע, אתה יודע! גם אם אין לך זמן, אתה מוצא אותו. "אין לי זמן" גם אם הוא באמת נכון, הוא לרוב תירוץ טוב ללמה לא לעשות דברים. אבל תכלס, לדברים החשובים באמת אנחנו תמיד מוצאים זמן.

מאז שנולדה רוני  (שלוש וחצי)  ואליה הצטרפה גם איילה המתוקה (שנה ושמונה) רוב העיסוק שלי הוא בבנות. זה התחיל מזה שכשרוני נולדה הייתי חייבת שיהיה לי הכל! לא היה משהו שראיתי לתינוקות שלא הייתי בטוחה שאני חייבת את זה.... עם הזמן כמובן נוכחתי לדעת שזה היה מיותר. והיום אחרי שתי בנות עם השלישית בבטן, אני רק מחפשת איך להתפטר מרוב הדברים שהייתי בטוחה שאני חייבת. שלא תבינו לא נכון, אני עדיין חייבת מלא דברים! רק יותר חושבת לפני שאני רוכשת. חושבת לאן זה יוביל, אם אקנה כמה חבילות טושים (החולשה שלי) אני אצטרך בסוף לאסוף את כולם מהרצפה ולרדוף אחרי הפקקים שתמיד נעלמים כמו גרביים בכביסה....

הרי הן לא באמת צריכות כ"כ הרבה. עדיף קצת ואיכותי. אם יש משהו שאני ממש ממש אוהבת לקנות והכי שלמה איתו אחרי שאני קונה גם הרבה, זה ספרים! אני כ"כ אוהבת לקנות להן ספרים (לעצמי לא כי למי יש זמן....). יום אחד מצאתי ממול הבית שלי, ליד הספרייה השכונתית, כמויות של ספרים שהספרייה זרקה! כן, זרקה. במקום להעביר למי שצריך.... אספתי הכל. את כל הסדרה של ג'ינג'י וכאלה... זה אומנם לא לגיל של הבנות שלי, אבל כמו מליון דברים אחרים שאני קונה או מוצאת (עוד שריטה חזקה שלי) אני יודעת שיגיע היעוד שלהם.

אז אספתי הכל. והרבה! והם שוכבים ומחכים לגורלם.....

עכשיו רוני כבר בגן עירייה והגננת מאתגרת יש לומר! במפגש הורים לפני תחילת השנה היא אמרה להורים שהיא תשמח אם הם יבואו פעם בשבוע לספר סיפור או לעשות הפעלה לילדים בגן. רעיון נחמד. הרי יש לנו, להורים, מלא זמן!!! אבל אם ההורים של אחרים יבואו וההורים של רוני לא יבואו, איך היא תרגיש??? אז ברור שכל ההורים יבואו בסוף. אז למה שלא אהיה הראשונה? אז החלטתי ליזום. והודעתי לגננת שבשישי הקרוב איגע לספר סיפור פלוס הפעלה. לא שהיה לי מושג מה אני הולכת לעשות.... אז כבר שבוע אני משגעת את העולם. יש למישהו רעיון? למזלי יש לי הרבה חברים וחברות (חלקם וירטואלים=פייסבוק) יצירתיים שנתנו רעיונות יפים. גם קבלתי מלא המלצות על ספרים לגיל שלוש וחצי, חלקם כמובן כבר קניתי. מזל שלא היה את כולם בחנות.... הם קצת ארוכים אבל מקסימים! כשרוני הגיעה הביתה, מיד שלפתי את הקניה החדשה שלי! זה ריגש אותה יותר מצעצוע! ספרים ופזלים עושים לה את זה:) ילדה בהזמנה! כשראתה את הספר "אריה הספרייה" ישר אמרה, לא רוצה סיפור על אריה!!! אחרי שקראנו את הסיפור, אי אפשר לא לחבב את האריה המתוק מ"אריה הספרייה". מומלץ! הסיפור השני שקראנו היה "הדודה שלי מרחוב הנביאים". קליל, מצחיק, זורם וממכר:) את השאר עדיין לא קראנו אבל אם זה ימשיך ככה, זה מצוין!

אז הסיפור שיסופר לילדים בגן  הוא לא מהחדשים שרכשתי. הוא דווקא הקלסיקה המקסימה "הבית של יעל". בעיקר כי הפעילות של אחרי הולכת להיות מגניבה! אכין 2 בתים מקרטון ואביא אותם לגן. אחרי הסיפור הילדים יתחלקו לקבוצות ויקשטו את הבית במדבקות וצבעים. הבית יוכל להישאר שם במשך השבוע והם יוכלו לשחק בבית שקישטו בעצמם. מגניב, לא???? (תודה סיוון על הרעיון הנפלא).

אפרופו בית מקרטון, הזמנתי מהקופונים באינטרנט בית מקרטון עם ציורים עליו שהילדים יכולים לצבוע. היה לי כזה בשנה שעברה של דורה והבנות ממש אהבו אותו אז החלטי גם השנה לקנות. לא מתאים לי לקנות בית מקרטון ולא להכין בעצמי אבל.... למי יש זמן???? 

מחכה לפעילות בשישי, נרגשת מהמעמד. אני אמא של ילדה בגן עירייה! מרגיש כמו ילדה בצבא. היא ממש התבגרה. פתאום יש לי ילדה גדולה. פחות מפונקת. יותר עצמאית. יותר מבינה ומקשיבה, פחות בוכה. טפו טפו טפו!!!!!
 

יאללה שיהיה בהצלחה! גם בשישי וגם בבלוג:)

אורית.