פורים נגמר. לא יאמן איך הכל עובר כ"כ מהר. כל ההכנות וההתרגשות לקראת החג ותוך שניה, זה נעלם. כאילו לא היה בכלל.
האמת שכל החג הייתי עסוקה ב- לצלם. לא הנחתי את המצלמה לרגע. התחפושות יצאו מקסימות, בדיוק כמו שתכננתי. איילה הייתה הליצן הכי מקסים בעולם. ורוני הצילה את העולם. היא הייתה בטוחה שהאבן הכחולה נותנת לה כח. זה מה שאמרתי לה כדי לשכנע אותה להסתובב עם הכתר הזה על הראש. לאורך כל החג, כשבכתה או שמשהו הרגיז אותה, ישר שלפתי את מילת הקסם, אבן הכח! והיא כמובן השתמשה בה כדי לחזור למוטב:)
איילה הפתיעה לגמרי! לא הורידה את הכובע של הליצן לרגע. אפילו לאפר אותה היא נתנה לי. האמת, היא ממש רצתה להיות ליצן.
לא חיפשתי הרפתקאות, לא עדלאידע ולא פורימון. גדול עליי...
בפורים עושים סעודה אצל ההורים של שלומי. כל הילדים מגיעים מחופשים, מקבלים משלוחי מנות ודמי פורים. אנחנו כמובן אוכלים! הילדים שיחקו למטה ברובים ונפצים. רוני ואיילה היו בעננים. ניפצו נפצים וירו ברובים. זה היה נראה כמו סרט.
כמעט שכחתי את המצלמה בבית, אבל למזלי נזכרתי בדקה ה-90. וככה זה היה נראה....
בגן עם החבר הקבוע
זהו.... כך עבר עלינו החג:)
אני כבר התחלתי בטירוף של פסח. טוב נסחפתי, לא כזה טירוף... בכל זאת באתי מבית אשכנזי....
אבל עם כל כמות הצעצועים והאקססוריז שיש לי בבית, אני חייבת לנפות! כמובן שאת רוב הדברים אני לא מצליחה לזרוק. כי בטח אשתמש בזה מתישהו.... אני גרועה בזה. אבל מה שיכולתי זרקתי. טוב לא ממש זרקתי, העברתי הלאה....
מה עם כל הציורים מהגן? מתי אפשר לזרוק אותם? חבל שלא כותבים על הציור מתי פג התוקף....
מצאתי פתרון! עשיתי קלסר ובו אני שמה את המובחרים. רוני בדיוק בשלב שהיא מתחילה לצייר דברים באמת. פרצוף, לב, מסגרות ואפילו כבר כמעט ולא יוצאת מהקווים! מה? לא נשמור לה שתראה כשתגדל?
בשגרת היום יום שלי, אני לא מצליחה להיות מסודרת. אני לא זוכרת איפה אני מניחה את הדברים שלי ורוב היום עוסקת בשאלה, איפה ה...? ועכשיו, הכל מסודר! אפילו הארון של הקופסאות פלסטיק.
ברור שעוד כמה ימים הכל יחזור לקדמותו.
אלה החיים.... הרי גם לפני שאני הולכת לישון אני מסדרת את כל הבית. ואז בלילה, הכלבים נהנים. הם מסתכלים ואומרים לעצמם, פפפשששש איזה סדר. ואז בבוקר הבנות קמות ועד שאני מארגנת את התיקים שלהן, אופס! הכל חזר למצב בלאגן.
בשבת האחרונה קראתי לסדר! בנות, יאללה, סדר פסח. הן התלהבו בטירוף. יצאנו לגינה לטפל בבית העץ שלהן. הודעתי ברשמיות. מוציאים הכל ומנקים! ברגע שיש להן סמרטוט ומים הן מרוצות. איילה לא הפסיקה לבקש פסח כל היום.
הן ניקו את כל מה שהיה בפנים וגם את עצמן. חבל שהמים לא היו ככ נקיים, ככה הייתי חוסכת את האמבטיה שלהן בערב.
אה, הן גם שרו תוך כדי הניקיון שירים של פורים... עוד לא פימפמו להן בגן את השירים של פסח:)
בזמן שהן ניקו, יצאתי לחצר האחורית לנשום קצת את האביב שהגיע... צילמתי את הים ואת העצים שמתחילים ללבלב.
הלוואי והאביב היה נשאר לתמיד.
אביב הגיע פסח בא. איתו גם מגיעה היום הולדת של רוני. כמובן, שאני חיה מפרוייקט לפרוייקט. אחרת מה זה שווה?
היא רוצה יום הולדת לחברים מהגן. היא רק בת 4! ואני נעמדת דום. מתחילה הדילמה. מה נעשה? איפה נעשה? מי יעשה? מתי נעשה? זה נופל על החופש. והרבה נוסעים לטייל....
אני רוצה יום הולדת כמו של פעם. עם משחקים כמו של פעם. אני לא זוכרת שהיה מפעיל.... ההורים הפעילו. אבל אם אני אפעיל אז מי יארח את ההורים? לפעמים אני מבינה שאני צריכה להרפות. אי אפשר הכל יחד. אז עדיין חושבים.... יש כבר כמה כיוונים.
ועד אז.....
ניקיון נעים:)
האמת שכל החג הייתי עסוקה ב- לצלם. לא הנחתי את המצלמה לרגע. התחפושות יצאו מקסימות, בדיוק כמו שתכננתי. איילה הייתה הליצן הכי מקסים בעולם. ורוני הצילה את העולם. היא הייתה בטוחה שהאבן הכחולה נותנת לה כח. זה מה שאמרתי לה כדי לשכנע אותה להסתובב עם הכתר הזה על הראש. לאורך כל החג, כשבכתה או שמשהו הרגיז אותה, ישר שלפתי את מילת הקסם, אבן הכח! והיא כמובן השתמשה בה כדי לחזור למוטב:)
איילה הפתיעה לגמרי! לא הורידה את הכובע של הליצן לרגע. אפילו לאפר אותה היא נתנה לי. האמת, היא ממש רצתה להיות ליצן.
לא חיפשתי הרפתקאות, לא עדלאידע ולא פורימון. גדול עליי...
בפורים עושים סעודה אצל ההורים של שלומי. כל הילדים מגיעים מחופשים, מקבלים משלוחי מנות ודמי פורים. אנחנו כמובן אוכלים! הילדים שיחקו למטה ברובים ונפצים. רוני ואיילה היו בעננים. ניפצו נפצים וירו ברובים. זה היה נראה כמו סרט.
כמעט שכחתי את המצלמה בבית, אבל למזלי נזכרתי בדקה ה-90. וככה זה היה נראה....
 |
בגן עם החבר הקבוע
 |
 |
זהו.... כך עבר עלינו החג:)
אני כבר התחלתי בטירוף של פסח. טוב נסחפתי, לא כזה טירוף... בכל זאת באתי מבית אשכנזי....
אבל עם כל כמות הצעצועים והאקססוריז שיש לי בבית, אני חייבת לנפות! כמובן שאת רוב הדברים אני לא מצליחה לזרוק. כי בטח אשתמש בזה מתישהו.... אני גרועה בזה. אבל מה שיכולתי זרקתי. טוב לא ממש זרקתי, העברתי הלאה....
מה עם כל הציורים מהגן? מתי אפשר לזרוק אותם? חבל שלא כותבים על הציור מתי פג התוקף....
מצאתי פתרון! עשיתי קלסר ובו אני שמה את המובחרים. רוני בדיוק בשלב שהיא מתחילה לצייר דברים באמת. פרצוף, לב, מסגרות ואפילו כבר כמעט ולא יוצאת מהקווים! מה? לא נשמור לה שתראה כשתגדל?
בשגרת היום יום שלי, אני לא מצליחה להיות מסודרת. אני לא זוכרת איפה אני מניחה את הדברים שלי ורוב היום עוסקת בשאלה, איפה ה...? ועכשיו, הכל מסודר! אפילו הארון של הקופסאות פלסטיק.
ברור שעוד כמה ימים הכל יחזור לקדמותו.
אלה החיים.... הרי גם לפני שאני הולכת לישון אני מסדרת את כל הבית. ואז בלילה, הכלבים נהנים. הם מסתכלים ואומרים לעצמם, פפפשששש איזה סדר. ואז בבוקר הבנות קמות ועד שאני מארגנת את התיקים שלהן, אופס! הכל חזר למצב בלאגן.
בשבת האחרונה קראתי לסדר! בנות, יאללה, סדר פסח. הן התלהבו בטירוף. יצאנו לגינה לטפל בבית העץ שלהן. הודעתי ברשמיות. מוציאים הכל ומנקים! ברגע שיש להן סמרטוט ומים הן מרוצות. איילה לא הפסיקה לבקש פסח כל היום.
הן ניקו את כל מה שהיה בפנים וגם את עצמן. חבל שהמים לא היו ככ נקיים, ככה הייתי חוסכת את האמבטיה שלהן בערב.
אה, הן גם שרו תוך כדי הניקיון שירים של פורים... עוד לא פימפמו להן בגן את השירים של פסח:)
 |
בזמן שהן ניקו, יצאתי לחצר האחורית לנשום קצת את האביב שהגיע... צילמתי את הים ואת העצים שמתחילים ללבלב.
הלוואי והאביב היה נשאר לתמיד.
אביב הגיע פסח בא. איתו גם מגיעה היום הולדת של רוני. כמובן, שאני חיה מפרוייקט לפרוייקט. אחרת מה זה שווה?
היא רוצה יום הולדת לחברים מהגן. היא רק בת 4! ואני נעמדת דום. מתחילה הדילמה. מה נעשה? איפה נעשה? מי יעשה? מתי נעשה? זה נופל על החופש. והרבה נוסעים לטייל....
אני רוצה יום הולדת כמו של פעם. עם משחקים כמו של פעם. אני לא זוכרת שהיה מפעיל.... ההורים הפעילו. אבל אם אני אפעיל אז מי יארח את ההורים? לפעמים אני מבינה שאני צריכה להרפות. אי אפשר הכל יחד. אז עדיין חושבים.... יש כבר כמה כיוונים.
ועד אז.....
ניקיון נעים:)
